אייפד בבית

כתבה ראשונה בסדרה (פורסם במגזין "הסרגל")



כל כך הרבה בירוקרטיה ודיבורים סביב הנושא של האייפדים. תמלאו טפסים תחכו לתשובה וכו', וכשהאייפד כבר מגיע או שהחלטנו לקנות לבד ולהשקיע, אנחנו מוצאים את עצמינו נותנים לילד לבעוט במסך ללא הגבלה ובצדק.

אז תכלס', מהם היתרונות של האייפד לילדים על הרצף האוטיסטי, מהם היכולות הטמונות בו, על מנת להביא את הילדים ללמידה משמעותית וחוויתית, וכיצד אפשר לקחת ולמנף את היכולות של האייפד לתפקוד גבוה יותר של הילד?


אז לכל האלו שכבר מחזיקים או שאולי אתם עדיין מתלבטים, הכתבה הזו תעשה לכם סדר...

כתבה זו אינה באה בדווקא לתמוך בשימוש באייפדים בלבד, אלא, היא פותחת את כל הנושא של שימוש באמצעים חזותיים. לכל ילד הכלים הייחודיים לו היכולים להביא אותו למקום גבוה יותר.

נשתדל לגעת גם באמצעים נוספים מלבד האייפד, אך אין ספק שזהו הכלי הקל והנח לשימוש ולתפעול.




כתבה ראשונה בסדרה

החיים כהורים לילד עם אוטיזם, מזמנים לא אחת אתגרים רבים. אמנם, אין ספק שהקושי העיקרי הוא התפקוד התקשורתי חברתי, אך לקושי זה מתלווים קשיים נוספים המשפיעים על תחומים רבים, ובאים לידי ביטוי במיומנויות שונות הנדרשות לתפקוד עצמאי ויעיל.

שעת בוקר, כולם ממהרים, אמא מזרזת את הילדים להתלבש, אך לילד על הרצף, אלו רצף פעולות אין סופיות, שכל אחת דורשת את מלוא תשומת הלב, הן בתיווך והן בביצוע הפעולה. אמא מזרזת: נו, תוריד כבר את החולצה, נו תלבש כבר את המכנסיים, ואבא מצידו:  כמה זמן זה לוקח לך, לבשת את הגרביים הפוך, ותתלבש כבר בזריזות. לבסוף, מרוב ייאוש (וקוצר זמן) ההורים מוצאים עצמם מלבישים את הילד בן השבע, השמונה, העשר, וביננו גם יותר...

זוהי אמנם דוגמא קטנה, אבל בבסיס שלה טמון שימוש ביכולות מיומנויות ניהוליות ותפקודיות. המשותף לכל הזמנים האלו, הוא בעיקר הלחץ ובמיוחד הצורך להספיק לעשות פעולה בפרק זמן קצר או מסוים.

זמן פנאי מה קורה אצל ילד  ASD בשעת פנאי? האם הוא מסוגל לשבת ליד משחק קופסא או משחק חשיבה ולהתרכז לזמן ממושך? האם הוא מסוגל לקחת חלק במשחק עם האחים או החברים בכיתה?בוודאי מצאתם את עצמכם בזמנים כאלה עונים על אין ספור שאלות חזרתיות ללא סוף, מרימים את ערמת הניירות הקרועות שהתפזרה בכל רחבי הבית, או שפשוט נאלצתם לצפות בנענוע חפצים או לגירוי עצמי אין סופי.

פעולה מושלמת ואז סוף סוף אחרי מאמצים רבים והשקעת זמן ואנרגיה, עם סנכרון של הצוות בכיתה והצוות בבית, הילד שלנו כבר מסוגל לפנות את הכלים בעצמו מהשולחן לאחר הארוחה, איזה אושר. אבל, ממש לא נעים לגלות, שגם חלק מהסכו"ם הושלך לזבל אחר כבוד, או ששאריות האוכל מצאו את מקומם בתוך הכיור או מתחת לשולחן.

כשבוחנים זאת מרחוק, האמת שאין לדבר סוף, כל פעולה או התקדמות דורשת מאיתנו כל כך הרבה משאבים רגשיים, נפשיים ופיזיים.

מה שבטוח, שללקות הראשונית של האוטיזם, נוספים גם קשיים התנהגותיים או תפקודיים נוספים, כמו: בעיות התארגנות, מוסחות, תחומי ענין מצומצמים, קושי בחלוקת קשב ושימוש בכמה ערוצי קלט בו זמנית.



תחושת זמן - כשאומרים לנו חמש דקות/ שעה/ שלוש שעות, יש לנו בדרך כלל אינטואיציה פנימית והבנה לגבי משך הזמן שנצטרך להמתין. ילדים בכלל ובייחוד ילדים עם אוטיזם, מתקשים לאמוד את הזמן ולהבדיל בין עוד דקה לעוד שעה. אם ניקח את הזמן, שהוא מושג מופשט, נמחיש אותו וניתן לו צורה, יהיה לילדים הרבה יותר קל להתמודד עם הזמן.

דרך אחת מקובלת ופשוטה לתת לזמן צורה היא שימוש בטיימר.כאשר הילד רואה באופן חזותי איך הספרות מתקדמות והצלצול הולך להגיע, קל לו יותר לעמוד במשימות ובזמנים.




לבעלי האייפד שמבינכם – ממליצה לכם לנסות את השימוש באפליקציית טיימר מיוחדת, הכוללת מספר פרמטרים מעולים.לאחר שיש לכם את האפליקציה, כדאי לשים לב לדברים הבאים:

  1. בצד אחד של המסך תוכלו לשים תמונה או סמל המזכיר לילד את המטלה שעליו לבצע, או סוג האירוע המתרחש כעת.

  2.     בצד השני מסתובב לאיטו השעון המחולק לשני צבעים, המסמלים את הזמן שעבר לעומת הזמן שנותר.

   3.     לילדים שקוראים – ניתן לרשום כותרת למטרת הטיימר.

   4.     אפשר לבחור איך יישמע צליל הסיום – האם יהיה רק צפצוף, האם ישמיע הקלטה של קולכם, או יקריא משפט שהקלדתם.

   5.     תוכלו לנעול את ההגדרות, כך שלא יהיו ניתנות לשינוי תוך כדי פעילות הטיימר.

את האפליקצייה ניתן להוריד בחנות האפליקציות בשם: pictimer for autism 

רוצים ללמוד עוד? בקשו מינוי למגזין! - לחצו כאן.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.